Baba Kama
Daf 17b
משנה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָורִין זֶה אַחַר זֶה יְשַׁלֵּם 17b לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן. אִם יֵשׁ בּוֹ מוֹתָר יַחֲזִיר לְשֶׁלְּפָנָיו וְאִם יֵשׁ בּוֹ מוֹתָר יַחֲזִיר לְשֶׁלִּפְנֵי פָנָיו הָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִשְׂכָּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם וְאֵין הַנְּבֵילָה שָׁוָה כְּלוּם זֶה נוֹטֵל מְנָה וְזֶה נוֹטֵל מְנָה. חָזַר וְנָגַח לְשׁוֹר אַחֵר שָׁוֶה מָאתַיִם הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מְנָה וְשֶׁלְּפָנָיו זֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים וְזֶה נוֹטֵל חֲמִשִּׁים. חָזַר וְנָגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם הָאַחֲרוֹן נוֹטֵל מְנָא וְשֶׁלְּפָנָיו חֲמִשִּׁים זוּז וּשְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים דֵּינָרֵי זָהָב.
Traduction
Si un bœuf tue 4 ou 5 bœufs l’un après l’autre (en restant toujours tam), comme on ne paie pas pour les dommages faits par un tam plus que le bœuf ne vaut, son propriétaire paiera d’abord au dernier demandeur; s’il y a un reste (113)Si le bœuf vaut plus que la somme payée au dernier demandeur., ce reste ira à l’avant-dernier demandeur; s’il y a encore, on paiera à celui qui précède l’avant-dernier, et ainsi de suite; c’est l’opinion de R. Meir. R. Simon dit: Si un bœuf tam valant 200 zouz a tué un autre bœuf d’une valeur égale, et que le cadavre ne vaille rien, le défendeur doit au demandeur 100 zouz, la moitié du dommage; par conséquent, on partage le bœuf vivant, l’un prend 100 zouz, et l’autre autant. Si ce même bœuf a tué encore un autre de la valeur de 200 z. (et le cadavre ne vaut rien), le 2e demandeur prend du bœuf vivant 100 z., le premier demandeur en prend 50, et le défendeur en garde 50 (114)''Le premier demandeur et le défendeur étaient considérés comme associés, le bœuf vivant leur appartenant à tous les deux, dont chacun avait 100 z.; si donc ce bœuf qui leur appartient à tous deux, tue encore une fois, ils sont obligés de payer tous deux au deuxième demandeur, étant tous deux propriétaires du bœuf, et par conséquent tous deux responsables.''. Si le bœuf a tué une 3e fois un bœuf de la même valeur (et le cadavre ne vaut rien), le 3e demandeur a la moitié complète du dommage, soit 100 z., le 2e en a 50, puis le premier en a 25, et le défendeur en garde 25.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שור שנגח ארבעה וחמשה שוורים. ובכולן היה תם דמשתלם מגופו והיכי דמי כגון שראה שור ונגח וראה שור ולא נגח וראה שור ונגח ואחר נגיחה שניה ראו שנים או שלשה פעמים שור ולא נגח דאפי' מועד לסירוגין ליכא דבעינן הסירוגין שיהו שוין דאז נעשה מועד לסירוגין:
ישלם. ח''נ לאחרון שבהם תחלה ומוקי להמתני' בבבלי דפליגי ר''מ ור''ש בפלוגתא דר' ישמעאל ור''ע דאיתא התם בפרק דלעיל דף ל''ג ע''א דר''מ סבר לה כר' ישמעאל דאמר יושם השור המזיק בבית דין ויתן להניזק דמי השור וכגון שהשור הוא בכדי חצי נזקו וא''כ הניזק בעל חוב של המזיק הוא דממון הוא דחייב ליה והכא במתני' מיירי שתפסו הניזק הראשון להשור לגבות חובו ממנו והילכך נעשה עליו כשומר שכר וכשהזיק תחת ידו הוא חייב בנזקיו ולפיכך האחרון משתלם חצי נזקו משלם:
אם יש בו מותר יחזיר לשלפניו. הכי קאמר אם יש בו מותר מכדי נזקו של השני כגון שחצי נזקו של הראשון היה מנה וח''נ של השני היה חמשים והשור המזיק היה שוה מאתים וכשנגח שור של הניזק הראשון שחצי נזקו מנה היה לניזק בשור זה מנה ולבעלים מנה וכשתפסו הניזק וחזר ונגח תחת ידו אין לבעלים להפסיד מנה שהיה להם בו שהרי לא היתה שמירתו עליהן אלא על הניזק שתפסו וכשהזיק לשני והיה חצי נזקו חמשים משלם הניזק הראשון מן המנה שלו חמשים לניזק השני והמותר עד המנה חוזר לו והבעלים נוטלין המנה שלהם וכן כולן כשתפסו כל אחד כשתפס נעשה ש''ש עליו ומשלם לניזק שלאחריו והמותר יחזור לו ולפניו ואין הבעלים מפסידים מחלקם שבתחלה:
רבי שמעון אומר וכו'. ר' שמעון סבר לה כרבי עקיבא דאמר יוחלט השור לחצי נזקו ואם שור המזיק שוה יותר מכדי חצי נזקו הבעלים והניזק שותפין הם בו ושניהם מתחייבים בנזקיו כיצד שור שוה מאתים וכו':
ושלפניו. הניזק ראשון נוטל חמשים זוז וזה הבעלים חמשים זוז דיש לניזק ראשון בו החצי הילכך משתלם החצי תשלומיו:
חזר ונגח לשור אחר שוה מאתים האחרון נוטל מנה. שהוא חצי נזקו ונמצא אותו שלפניו שהיה החצי שלו משלם מחלקו להאחרון החצי שהוא חמשים זוז וחמשים נוטל הוא:
ושנים הראשונים. שהם הניזק ראשון והבעלים שהיה להם לכל אחד רביע משלמין להאחרון כל אחד רביעית נזקו שהוא החצי מחלקו והוא דינר זהב עשרים וחמשה זוזים של כסף וזה נוטל דינר זהב וזה דינר זהב:
Baba Kama
Daf 18a
הלכה: שׁוֹר שֶׁנָּגַח אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שְׁוָורִין כול'. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. בָּא עָלָיו רִבִּי מֵאִיר מִשְּׁנֵי צְדָדִין. מַה נַפְשֵׁךְ. שֶׁלָּךְ הוּא תְּנֵיהוּ לוֹ. אֵינוֹ שֶׁלָּךְ תְּנֵיהוּ לִי שֶׁאַגְבֶּנּוּ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁמִירַת נְזָקָיו כִּשְׁמִירַת קִנְייָן. אָמַר לוֹ רִבִּי יוּדָן. 18a וּמְסָרוֹ לוֹ לִנְזָקִין וְאֵינוֹ אֶלָּא מַשְׁכּוֹן בְּיָדוֹ.
Traduction
R. Yanaï dit: R. Meir a exprimé ainsi son avis (dans notre Mishna, quant à la garantie offerte par le dernier animal), parce qu’il revient au dernier une part de toutes façons: n’importe comment, je ne perds pas la moitié du dommage, car c’est ou bien ton bœuf (devenu ton bien, pour avoir été frappé par le bœuf), et tu me le livres pour régler ce qui m’est dû (sauf reliquat pour toi); ou bien cet animal est supposé encore en possession de son maître, non à toi, et tu me le livres, afin de régler ce qui me revient (sans que tu gardes plus que ton reliquat). Mais comment le second peut-il réclamer au premier cette transmission? R. Eléazar n’a-t-il pas dit (115)Ci-dessus, (1, 2).: la conservation d’un bien est la même au sujet des dommages qu’au point de vue de la possession? Ce n’est pas à dire, répond R. Judan, que ce bien sera livré seulement en vue de la reprise du montant des dommages, mais c’est un gage en main, sur lequel le demandeur réclame ce qui lui revient. Puisqu’au fond l’avis de R. Meir et de R. Juda (116)Ci-dessus, (3, 9). aboutissent à la même revendication pécuniaire,
Pnei Moshe non traduit
גמ' בא עליו ר''מ משני צדדין. כלומר טעמיה דר''מ דאמר האחרון אחרון נשכר משום דהאחרון בא עליו משני צדדין ממ''נ איני מפסיד חצי נזק המגיע לי:
שלך הוא. אם לאחר ששור זה נגח את שורך נעשה כשלך שהיה לך לגבות ממנו הזיקך א''כ תניהו לי לגבות ממך שהרי השור שלך הוא ואתה מתחייב בנזקיו ותשלם לי חצי נזקי ואם יהיה בו מותר יהיה שלך:
אינו שלך. וא''ת השור הוא עדיין ברשות בעלים ואינו שלך א''כ תניהו לי שאגבנו מהבעלים וכלומר אין אתה רשאי ליטול המגיע לך עד שאגבה אני בתחלה ואם יהיה בו מותר תגבה אתה:
ולא כן אמר ר' לעזר שמירת נזקין כשמירת קנין. כלומר דפריך מדקאמר שהשני אומר לראשון תניהו לי ש''מ שהשור תחת ידו הוא שהבעלים מסרו לו לגבות ממנו נזקו דלא כן אמר ר' לעזר לעיל בפ''ק הלכה ב' גבי חפר בור ובא אחר וסיידו וכיירו דחייב הוא ומפרש התם דמיירי שאמר לו סוד את הבית הזה וקנה אותו וכלומר שכשמסר לו והרי הוא כשלו מפני ששמירת נזקין כשמירת קנין כמו שקנה אותו בדרכי הקניה וה''נ שלו הוא ואמאי השני מוציא מתחת ידו:
ומסרו לו לנזקיו. בתמיה וכלומר וכי בשביל נזקו שהוא תחת ידו מסרו לו שיהא שלו לענין שהוא לבדו יגבה ממנו נזקין הא ודאי ליתא שאינו אלא כמשכון בידו שמסרו לו למשכון לגבות ממנו נזקו והרי הוא כשומר שכר עליו בשביל חוב הנזק שלו ועכשיו שחזר ונגח הניזק השני גובה ממנו נזקו:
וּמַה בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הֶקְדֵּשׁ בֵּינֵיהוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. מַקְדִּישׁ הָרִאשׁוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. שְׁנֵיהֶן מַקְדִּישִׁין אוֹתוֹ. הוֹקִיר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. הוֹקְרָה לָרִאשׁוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. הוֹקְרָה לַשֵּׁינִי. עָשָׂה שָׂכָר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. הַשָּׂכָר לָרִאשׁוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. הַשָּׂכָר לִשְׁנֵיהֶן. הִשְׁבִּיחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן. הִשְׁבִּיחַ לָרִאשׁוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. הִשְׁבִּיחַ לִשְׁנֵיהֶן.
Traduction
quelle distinction y a-t-il entre leurs deux avis? Il y en a une, répond R. Yohanan, sur le point de savoir si le demandeur peut consacrer le bœuf frappeur aussi bien que le défendeur: selon R. Judan, ce dernier seul, ou 1er propriétaire, peut consacrer l’animal, qui n’appartient pas tout à fait au demandeur; selon R. Meir au contraire, il y a parité de droits sur l’animal, entre le défendeur et le demandeur, et tous deux peuvent le consacrer. Si le bœuf du défendeur obtient plus tard une plus-value, ou s’il fait un travail qui rapporte un salaire, ou s’il s’améliore spontanément, selon R. Juda ce profit sera perçu par le 1er propriétaire seul (le défendeur n’ayant droit qu’au demi dommage); selon R. Meir, ce profit sera réparti entre le défendeur et le demandeur (tous deux participant au bœuf en question).
Pnei Moshe non traduit
ומה ביניהון. האי מילתא לאו אהאי מתני' קאי דר' יודה מאי שייך הכא אלא דר' יוחנן מפרש לפלוגתייהו דר''מ ור' יודה בפרק דלעיל ומשום דמסיק ר' יודה ור''ש שניהן אמרו דבר אחד מפרש מעיקרא למילתייהו והדר מסיק למאי דשייך למשנתינו והכי פירושה לפי המסקנא דהאי ש''ס ובמה דקאמר כמה דר' יודה אמר וכו' כדלקמן:
ומה ביניהון. דר''מ ור' יהודה דפליגי לעיל בפ''ג גבי שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים דקאמר ר' יהודה לר''מ דקרא מישתעי בשהנבלה יפה חמשים זוז ובמאי פליגי לדינא הא בין לרבי מאיר ובין לר' יהודה המזיק נוטל קכ''ה והניזק נוטל קכ''ה שהרי הנזק היה ק''נ ומגיע להניזק ע''ה מן המזיק שהוא חצי נזקו ונמצא לר' יהודה דאמר זה נוטל וזה נוטל חצי החי וחצי המת והניזק נוטל מן הנבלה כ''ה וק' מן החי שהוא ע''ה בעד חצי נזקו וכ''ה כנגד הכ''ה שנוטל המזיק מן הנבלה וקכ''ה להמזיק וכן לרבי מאיר דאמר הניזק נוטל כל הנבלה שהוא חמשים ועוד ע''ה מן החי בעד חצי נזקו ואם כן מאי בינייהו לדינא וקאמר ר' יוחנן הקדש ביניהון כלומר אם הניזק יכול להקדיש לשור המזיק כמו המזיק:
על דעתיה דר' יודה. דאמר שהמזיק נוטל חצי המת דגזרת הכתוב הוא ובהכי משתעי קרא ונמצא מה שהניזק גובה מן החי הוא בשביל החוב ח''נ שלו דמשתלם מגופיה ואותן הכ''ה גובה ממנו בשביל הכ''ה שנטל המזיק מן המת הרי דאין לו קנין אחר על שור המזיק כ''א בעד חובו. ואפילו אותן הע''ה שהוא חצי נזקו שגובה ממנו אינו אלא כשאר חוב והרי הן כמו הכ''ה שנתחייב לו עכשיו:
מקדיש הראשון. הבעלים שהן יכולים להקדישו ולא הניזק שאין לו קנין גמור בו ואין הקדשו חל עליו:
על דעתיה דרבי מאיר. אבל לר''מ דס''ל שאין להמזיק שייכות כלל גבי הנבלה כ''א הניזק נוטל אותה ונמצא מה שהניזק גובה מן החי הוא הח''נ לבד שהן ע''ה ולא נתחדש שום חוב אחר אחרי הנזק שיהיה לו לגבות ממנו והח''נ שהוא גובה יש לו שיעבוד גמור עליו מן התורה לפיכך שניהם מקדישין אותו וכלומ' דההקדש של שניהם חלין עליו של הניזק כמו של המזיק. ונתברר לנו לפי סברא זו במאי דפליגי רבי מאיר ור' יהודה בברייתא לפי שיטתא דהאי ש''ס. וזה דר' יהודה דאמר בשהנבלה יפה נ' זוז זהו שור האמור בתורה הורה הכתוב לנו דהח''נ הוא כשאר חוב כמו הכ''ה שהן בודאי דין חוב להם שנולד ונתחדש אחר ההיזק ומחמת שנוטל המזיק כמו כן מן הנבילה דדינן שוה וללמדנו דאין לניזק כ''א חוב על שור המזיק ואין הקדשו חל עליו. אבל לרבי מאיר דאמר אין זה שור האמור בתורה אלא בשאין הנבלה יפה כלום מיירי בא הכתוב ללמדנו שאין כאן חוב אחר כ''א הח''נ ובהאי אלמוה לשעבודא דניזק ואם הקדישו חל עליו כמו אם הקדישו הבעלים. ובהכי מתפרשא כל הסוגיא על מכונה:
הוקיר. שור המזיק וכן אם נעשה בו איזה מלאכה ועשה שכר או אם השביח מאליו ומחמת כן הוא שוה יותר הכל תליא בפלוגתייהו וכפי הטעם שאמרנו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמָה דְרִבִּי יוּדָה אָמַר. קָנָה. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. קָנָה. אֶלָּא שֶׁרִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. קָנָה לַחַי קָנָה לַמֵּת. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. לֹא קָנָה אֶלָּא לַמֵּת בִּלְבַד.
Traduction
R. Yohanan dit: sous certain rapport, R. Judan et R. Simon expriment au fond le même avis. Ainsi, au point de vue de l’acquisition, le compte admis par le demandeur acquiert autant du bœuf vivant que du bœuf mort (ou 1/2 de chacun, sans prétendre être associé au bœuf vivant); selon R. Simon, le demandeur l’acquiert en vue précisément du bœuf mort (comme un associé, à droit égaux) (117)Suit un passage traduit (Ketubot 10, 4).
Pnei Moshe non traduit
שניהן אמרו דבר אחד. לאו דבר אחד ממש הוא וכדמסיק אלא דבעינן קנין והחלק שיש לניזק בשור המזיק לדבר אחד נתכוונו דהקנין והחלק בו הוא החצי של השור המזיק דסבירא ליה לרבי שמעון דשור האמור בתור' בשהנבלה יפה נ' זוז ויש להניזק בו מאה כמו לר' יהודה ומיהו לר' שמעון לא דמי הח''נ שהן הע''ה להכ''ה כמו לר' יהודה וכדמפרש ואזיל:
כמה דר' יודה אמר קנה. בענין הקנין עצמו דסבירא ליה לר' יהודה שגובה מאה מן החי כן ר' שמעון אומר קנה כך כפי החשבון של ר' יהודה ושור האמור בתורה מפרש ר' שמעון כמה דמפרש ר' יהודה:
אלא. דבחד צד ע''כ לומר שהן מחולקים ולא אמרו דבר אחד:
שר' יודן אומר קנה לחי קנה למת. כלומר שהוא קונה בהחי כמו שהוא קונה בהמת שהרי נוטל חצי מן החי וחצי מן המת והיינו דר' יהודה דאמר שור האמור בתורה בשהנבלה יפה נ' זוז והורה לנו הכתוב בזה דכל מה שהוא גובה מן החי ואפי' ה''נ שלו שהן הע''ה הרי הן כמו הכ''ה שהוא גובה בשביל הכ''ה שנטל המזיק מן המת ולומר שכולן נחשבין כשאר חוב ואין להניזק חלק ושותפות בשור המזיק ומש''ה נמי אמר ר' יהודה דאינו יכול להקדישו כ''א הראשון:
ורבי שמעון אומר לא קנה אלא למת בלבד. וכלומר דהקנין שיש לו בחי בשביל המת בלבד והן הע''ה שהוא גובה בשביל ח''נ. וזהו שיש לו קנין ממש בו ואף על גב דהכ''ה גם כן גובה ממנו מכל מקום נ''מ דלא מדמינן הח''נ להכ''ה שנפרע בשביל החוב שנתחדש אחר ההיזק שהן לבדן נחשבין כמו חוב בעלמא אבל ה''נ יש לו קנין וחלק ממש בגוף השור ובהא מילתא ר' שמעון כר' מאיר סבירא לי' ושניהן יכולין להקדישו דהן שותפין בו. וטעם פלוגתייהו במתני' הוא משום דרבי מאיר סבירא לי' בשתפסו הניזק להשור לגבות נזקו ממנו נעשה עליו כש''ש והוא מתחייב בנזקו ואין הבעלים מפסידין ורבי שמעון לא סבירא ליה כוותיה בהא אלא הואיל והבעלים יש להם על כל פנים חלק בו מפסידין ג''כ לפי חלקם. ודכ''ע סבירא להו שותפין הן בין ר' מאיר ובין ר''ש ור' יהודה הוא דס''ל הניזק ב''ח דמזיק הוא. ובענין שור האמור בתורה הוא דסבירא ליה ר''ש כר' יהודה. הדין הוא דנתברר לן בפירושא דהאי סוגיא בס''ד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source